חלקה של ההוצאה על בריאות בתקציב מדינת ישראל הוא כ- 7.5% מהתוצר או 33 מיליארד ש"ח. זהו סכום אדיר ובעל השפעה הכלכלית משמעותית שגוררות תחשיבים כלכליים מורכבים ואינטרסים רבים לגבי חלוקת סכום זה לשימושים שונים.
הוצאה זו משקפת חלק מההשפעה הכלכלית הישירה הכוללת את ההוצאות הישירות בלבד על מנת לטפל בחולה ולהביא אותו למצב בריאותי תקין. עלויות ישירות מתייחסות לעלויות רפואיות ולא-רפואיות הכרוכות בזיהוי, טיפול, מניעה, שיקום וטיפול ארוך-טווח, הנובעות מן המחלה. העיקריות הן: ביקורים אצל רופא משפחה, רופא מקצועי, ייעוץ תזונתי וסוציאלי, תרופות, אביזרים לניטור עצמי, ביקורים בחדר מיון, אשפוז והוצאות נסיעה למקום קבלת השירות הרפואי.
ההשפעה הכלכלית העקיפה המתייחסת לפגיעה בפריון וביצרנות בשל תחלואה ותמותה, לרבות ירידה בתעסוקה בשל מוגבלות וגימלה בגין אחוזי נכות איננה מתוקצבת שכן היא איננה דורשת הוצאת כספים ישירה ובמידה שכן, הוצאה זו נופלת בכללותה על משקי הבית (איבדן ימי עבודה, הוצאות על פינוי, אובדן הכנסה של קרובי משפחה המטפלים בחולה עוד…).
רפואה מונעת "כסף קטן חוסך כסף גדול“ – זהו ענף רפואי שמטרתו מניעת מחלות, קידום הבריאות והארכת תוחלת החיים, יותר מאשר טיפול במחלה עצמה או בתסמיניה שהרי כסף קטן (באופן יחסי) מושקע במניעת מחלות וחוסך כסף גדול שהמדינה תוציא או תפסיד מאוחר יותר על טיפול באותן המחלות. רפואה מונעת הינה השקעה לטווח ארוך ומטרתה הפחתת החשיפה לגורמי סיכון, או מניעת מחלות על ידי יצירת חסינות כלפיהם. המניעה הראשונית כוללת אימוץ אורח חיים בריא, חיסונים, טיפול תרופתי מונע הכולל בתוכו מתן תוספי מזון וויטמינים. במניעה ראשונית נדרשת האוכלוסייה לעתים לשנות הרגלי חיים כגון; הימנעות מעישון, הימנעות מחשיפה יתרה לשמש, תזונה נכונה, נהיגה נכונה, ביצוע פעילות גופנית קבועה. באמצעות פעולות מניעה ראשונית הכוללות הימנעות מעישון, פעילות גופנית, תזונה נכונה, חיסונים ונהיגה זהירה – ניתן להפחית בכ-50% את שיעורי התמותה המוקדמת – לעומת הלא מבצעים פעולות אלה. ישנם פעולות נוספות של רפואה מונעת המתקמקדת באבחון וכן פעולות הקשורות בשיקום.
במציאת פתרונות כדי לפתור תסמינים המופיעים אצל החולים כדוגמת כדורים להקלה בכאבי ראש אבל לא מוצרים כדי למנוע את כאבי הראש. שירותי הבריאות השונים אינם עושים די בתחום הרפואה המונעת הזולה ומשום כך נמצאים בגרעונות כבדים כתוצאה מהוצאות גדולות לטיפול בחולים. ד"ר אורלי טמיר מפרטת בספרה "המדריך לטיפול בסכרת" אשר יצא לאור בשנת 2015 ומפרטת את ההשפעות הכלכליות של מחלת הסוכרת.
- הסכרת אחראית ל 6-7 אחוז מסה"כ התמותה של האוכלוסייה.
- הסכרת מוגדרת במחלה כרונית כלומר מחלה שאיננה ניתנת למרפה.
- כלל עלויות הטיפול בחולי סוכרת עומד על כ-12 אחוזים מתקציב קופות החולים.
- עלויות עקיפות של מחלת הסוכרת, המתייחסות בעיקר לפגיעה ביצרנות בשל היעדרויות מהעבודה, נכות וכן תמותה מוקדמת, מהוות רבע עד שני שליש מסך עלות המחלה.
הסוכרת לדוגמה היא מחלה רב מערכתית מורכבת, המעמידה את החולים בה בסיכון גבוה לחלות במחלת לב וכלי הדם. מחלות קרדיווסקולאריות הן הסיבוך המאוחר השכיח ביותר בסוכרת. רמות סוכר גבוהות בדם כמו אלו הנצפות בחולי סוכרת, גורמות לפגיעה בכלי דם קטנים וגדולים מעלות את שכיחות טרשת העורקים, ומאיצות את התפתחותה ואת התפתחות סיבוכי המחלה- מחלת לב איסכמית, שבץ מוחי איסכמי ועוד. הסוכרת מלווה לרב בגורמי סיכון נוספים כגון הפרעות בשומנים בדם ו/או יתר לחץ דם. צירופים אלה מהווים סיכון מיוחד ועל כן בחולים סוכרתיים, הטיפול בכל גורמי הסיכון חייב להיות אגרסיבי ביותר הרבה יותר מאשר אצל חולים ללא סוכרת.
טיפול מונע (הכסף הקטן) מתחיל במודעות ובחינוך, ממשיך באיבחון ואיתור מוקדם בקרב קבוצות סיכון, ליווי והדרכה של קבוצות הסיכון לאורח חיים שונה ולשימוש מושכל בתכשירים טבעיים או תרופתיים בהאתם לצורך. תחום זה מתפתח משום שמבינים היום את נושא החסכון ושפעולות פשוטות ונכונות של ה"כסף הקטן" יכולות ברוב המקרים לחסוך הרבה "כסף גדול" כדי לנסות לטפל במחלה שהתפרצה וגורמי הסיכון שלה נימנים למעלה. אבל, כמו בכל השקעה, היא נדרשת מראש ותוך ויתור על ההווה למען העתיד.
לסיכום, הקדמת תרופה למכה ובעזרת רפואה מונעת, חינוך והסברה ניתן להקטין את נתוני התחלואה של האוכלוסיה במחלה הכרונית כדוגמת הסוכר, ניתן להקטין משמעותית את תקציבי קופות החולים ואת תשלומי המיסים הנובעים מזה. חברות התרופות מתמקדות במציאת פתרונות מעריכי חיים לחולי הסכרת ואכן רואים שיפורים טכנולוגיים משמעותיים בתחום. כפי שד"ר טמיר כותבת כניסתן של טכנולוגיות חדשות מהוות גורם משמעותי בעליית העלויות הישירות וגם העקיפות כל חולי הסכרת, מכונות הדיאליזה ובמסגרת השימוש בהם העדרויות ממושכות ממקומות העבודה.