ג'ימנמה Gymnema sylvestre

השפעה ידועה בספרות המקצועית

פעילות היפוגליקמית, ירידה ברמות הגלוקוז בדם, סבילות מוגברת לגלוקוז  .

שימושים מקובלים עיקריים

כבר לפני כ-70 שנה נערכו מחקרים פרמקולוגיים אשר הדגימו את הפעילות ההיפוגליקמית של הצמח, ובשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים, הן פרמקולוגיים והן קליניים, אשר הדגימו פעילות היפוגליקמית מובהקת. בניסוי שנערך ע"י (Okabyashi, Y. at al 1990) ואשר כלל מתן של   ג'ימנמה לחולדות סוכרתיות, נמצאה לאחר 28 יום ירידה ברמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה וכן נמצאה סבילות מוגברת לגלוקוז.(1(

שימושים מקובלים משניים

מחקר נוסף שנערך ע"י (Baskarann, K. et al 1990) מצא כי תמצית אשר הופקה מעלי ג'ימנמה  השיבה את רמות הגלוקוז בדם למצבן הנורמלי בחולדות סוכרתיות, לאחר 20 יום של מתן פומי. בנוסף נמצאה עלייה ברמות האינסולין ורגנרציה של ה-(2).Pancreatic islet cell

על פי (Shanmugasundaram E.R. et al 1990), מחקר קליני עם סוכרתיים תלויי אינסולין מצא כי תמצית ג'ימנמה הפחיתה את רמות הדם בצום של Glycosylated Haemoglobin, Glucose
– Glycosylated plasma protein, וכן הפחיתה את הצורך במתן אינסולין. אותו צוות של חוקרים ערך מחקר נוסף עם סוכרתיים אשר אינם תלויי אינסולין, ומצא כי מתן של תמצית ג'ימנמה הביא לירידה בצריכה של תרופות היפוגליקמיות מקובלות. עוד נמצאה במחקר זה עלייה ברמות האינסולין בדם, בצום ולאחר האוכל, בהשוואה לקבוצת ביקורת אשר קיבלה רק תרופות היפוגליקמיות סטנדרטיות ללא מתן של ג'ימנמה. (3)

במחקר מבוקר וכפול סמיות, אשר נערך ע"י (Brala P.M. & Hagen R.L. 1983) נמצא שהחומר הפעיל Gymnemic Acid המופק מעלי Gymnema מעכב באופן משמעותי את חוש הטעם המתוק, וכמו כן נמצא כי חומר זה גם הפחית באופן משמעותי את התיאבון.(4)

(Imoto, T. et al 1991)  מצאו כי לחומר נוסף מ-Gymnema, הפוליפפטיד Gurmarin, ישנה השפעה מעכבת על תחושת הטעם המתוק. (5)

הג'ימנמה (Gymnema Sylvestre),
המקובלת לשימוש כצמח מפחית רמות סוכר בדם ותשוקה למתוק, הראתה גם פעילות אנטי סרטנית בתאי מלנומה אנושיים ועל כן נראה שהצמח עשוי להיות יעיל בחולי מלנומה הסובלים גם מרמות גבוהות של סוכר בדם.(6(

1. Okabayashi, Y. et al (1990) Diabetes Res. Clin. Pract., 9, 143.

2. Baskaran, K. et al (1990) J. Ethnopharmacol., 30, 265

3. Shanmugasundarma, E.R. et al. (1990). J. Ethnopharmacol. 30 281 & 295.

4. Brala, P.M., Hagen, R.L. (1983) Physiology and Behaviour 30, 1.

5. Imoto, T. et al (1991) Comp.Biochem. Physiol., 100, 309.

6. Chakraborty D, et al, Integr Cancer Ther. 2013 Sep;12(5):433-41.