סרפד Urtica dioica

השפעה ידועה בספרות המקצועית

מוריד רמות סוכר בדם, מזין, מחזק, מחזק שלפוחית השתן, מצמת, משפר תנובת חלב אם, משתן מטבולי, משתן נפח, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד אלרגיה, נוגד דלקת, נוגד אנמיה, עוצר דימום.

שימושים מקובלים משניים

אבנים בכליה, בצקות, דימומים לא תקינים מהרחם, דימומים מהאף, דלקת הערמונית, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), הנקה (תמיכה), וסת שופעת, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (כרוני/מניעה), חוסר חלב אם, יתר סוכר בדם, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, מחסור בוויטמינים/מינרלים, נוקשות מערכת השלד, נשירת שיער, פסוריאזיס, שיגדון (גאוט), שיגרון (ראומטיזם).

מחקרים ושימושים מקובלים עיקריים

ניסויים מודרניים ראשוניים החלו לחקור את הפעולות וההשפעות הרבות של הסרפד בהן דנו קולפפר, מרפאים אקלקטיים ומרפאי צמחים מסורתיים אחרים. הממצאים תומכים ומסייעים לאימות הידע המסורתי.

ב-1990, מחקר אקראי מבוקר, בתנאי סמיות כפול, אישר את השימוש המסורתי של סרפד בטיפול באלרגיות: 69 מטופלים שהיו תחת מעקב של שבוע נטלו 300 מ"ג תמצית מיובשת בהקפאה של סרפד, בכל פעם שהופיעו סימפטומים אלרגיים ובממוצע צרך כל מטופל 2.8 מנות ביום. 58% מהמטופלים הגדירו את הסרפד כיעיל בהפחתת הסימפטומים (37% בקבוצת הביקורת), 52% הודיעו שירכשו את התרופה הצמחית בעתיד (לעומת רק 18% בקבוצת הביקורת) ו-48% מסרו כי תמצית הסרפד הייתה שוות ערך או יעילה יותר מתכשירים קודמים, לעומת 21% בלבד בקבוצת הביקורת.(1)

ה- German Commission E מאשרת שימוש בחלקי הצמח העל קרקעיים (U.dioica ו- U.urens) בטיפול פנימי, למתן טיפול תומך במחושים ריאומטיים, כמשתן אצל מטופלים עם דלקת בדרכי השתן התחתונות ולמניעת יצירת אבנים בכליות. השימוש בעלים מאושר כטיפול תומך חיצוני בכאבים ריאומטיים. ה- Commission E אף אשרה את השימוש בשורש בלקיחה פנימית לסימפטומים הקשורים לשלב 1 או 2 של הגדלה שפירה של הערמונית (BPH). הוכחות מניסויים קליניים או גיבוי Commission E תומכות בכל ההתוויות האלה.(2)

לאחר שמספר מקרי מבחן וסדרת מבחן הראו כי צריבות הסרפד מסייעות ואינן יקרות כטיפול בכאבי דלקת מפרקים, נערך ניסוי כפול סמיות. בניסוי השתמשו בעלים מ-Lamiumalbum (נזמית לבנה), לא צורבים אך בעלי צורה דומה לסרפד כטיפול ביקורת. עלי הסרפד היו באופן מובהק אפקטיביים יותר בהקלה של דלקת בבוהן מאשר העלים של הנזמית. באופן ברור, מידת ה"סמיות" אינה יכולה להיות טובה במקרה זה, ולכן קשה לפרש את תוצאות הניסוי.(3,4)

מחקר פתוח אחד בשורש הסרפד שווה אזכור מכיוון שחקר את השימוש בטינקטורה, שהיא צורת מנה נפוצה של שורש הסרפד בארה"ב. המוצר שנחקר הכיל U.dioica ו-U.urens; המינון היה 5 מ"ל שלוש פעמים ביום. גברים עם פחות מארבע אפיזודות של השתנה בלילה בתחילת המחקר השתפרו בצורה ניכרת בתקופת שלושת שבועות הניסוי. הניסוי, למרות היותו קצר מועד, נותן תמיכה ראשונית לשימוש בטינקטורה של שורש הסרפד לסימפטומים של BPH. מכאן, ייתכן שיש בסרפד מרכיבים פעילים רבים. יש לחקור שיטות מיצוי אופטימליות ואין יודעים את הערך היחסי של מוצרים מהצמח השלם, תמציות מהצמח השלם, תמציות מותאמות לתקן, ומרכיבים נפרדים.(5)

תחומי מחקר פעיל בטיפול באמצעות סרפד הם דלקת מפרקים ריאומטית וניוונית. לפחות שני ניסויים קליניים פתוחים הראו כי נטילת תה סרפד או תמציות סרפד בכמוסות לבליעה מגבירים את יעילות התרופות האנטי דלקתיות הלא סטרואידיאליות לשליטה בכאבים ריאומטיים. תוצאות אלה לא אושרו עדיין בניסויים מבוקרים שהופיעו בכתובים.(6)

מיצויים מעלי סרפד גרמו לעיכוב השיעתוק הקדם-דלקתי של פקטור TN-kappa B. (7)

כמו כן, מיצויים מעלי סרפד גרמו לעיכוב של ציקלואוקסיגנאז (Cox) וליפואוקסיגנאז (Lox), וכן גרמו לעיכוב של TNF והפרשת אינטרלויקין-1- בתא, המשופעלת ע"י ליפופוליסכרידים.(8)

1. Planta medica 1990; 56(1):44-47.
2. Blumenthal M, Busse WR, Goldberg A, Gruenwald J, Hall T, Riggins CW, et al., ed. The Complete German Commission E Monographs: Therapeutic Guide to Herbal Medicines. Austin (TX): American Botanical Council; 1998.
3. Randall C, Meethan K, Randall H, Dobbs F. Nettle sting of Urtica dioica for joint pain – an exploratory study of this complementary therapy. Complement Ther Med. 1999. 
4. Randall C, Randall H, Dobbs F, Hutton C, Sanders H. Randomized controlled trial of nettle sting for treatment of base-of-thumb pain. J R Soc Med. 2000.
5. Belaiche, P. and O. Lievoux. 1991. Clinical studies on the palliative treatment of prostatic adenoma with extract of Urtica root. Phytother Res 5:267–269.
6. Blumenthal M, Busse WR, Goldberg A, Gruenwald J, Hall T, Riggins CW, et al., ed. The Complete German Commission E Monographs: Therapeutic Guide to Herbal Medicines. Austin (TX): American Botanical Council; 1998.
7. Riehemann K et al (1999) FEBS Lett. 442(1):89.
8. Obertreis B et al (1996) Arzneim. Forsch. 46(1):52 and 46(4):389.